The central theme of Yom Kippur is forgiveness. As a parent coach and educator, I would like to invite you to think about forgiveness and parenting.
We often expect our children to say sorry for something they said or did. Before we do this, I recommend considering the following:
When we ask our children to say sorry right after they hurt a friend or a sibling, we communicate with a child in emotional turmoil. Our child is currently angry, confused, and frustrated. If we ask them to say sorry at that moment, they will feel we are ignoring or dismissing their feelings.
When we ask our children to say sorry, some kids may refuse to apologize, and hence, we find ourselves in an argument with a stormy child who does not understand why they must apologize. Other kids will say sorry, but the word sorry has no meaning to them. For them, it is a simple word they are requested to use. This is not the essence of the forgiveness we strive for.
Additionally, our children may interpret the apology as punishment. "I pushed my friend, so my punishment is to ask for forgiveness." This is also not the essence of forgiveness we mean and wish for.
How can we get our children to apologize out of the understanding that they made a mistake and out of sincere remorse?
Providing our children with a positive role model is the best way to do this. Be a good example to your children by showing forgiveness and remorse regularly at home. An apology does not undermine our authority as parents. Whenever we apologize to our children, we teach them critical life skills and demonstrate how to use them effectively. We show them that forgiveness is not admitting failure or punishment but rather taking responsibility for our actions.
In addition, it is best to talk to our children about the incident when they are calm. Ask them how they think that their friend felt after hurting them. In the case that they find it difficult to think about their friend's feelings, it may be easier for them to think about how they would feel if they were hurt in the same way. Likewise, you can ask, "How do you think you could help your friend feel better?" By discussing feelings and emotions, we help our children develop empathy for others and reach a deeper understanding of the consequences of their actions.
It is also important to remember that everyone can apologize in a way that suits and is convenient for them. The word “sorry” does not have to be said by everyone. They can choose to say, "It wasn't on purpose," "I didn't mean to," and "I'm sorry." They can even draw a picture or write a letter. These are all different methods that we can offer our children so that they know that there are a variety of ways to express their emotions.
Sorry and Gmar Chatima Tova
הרהורים לפני יום כיפור - איך לדבר עם ילדינו על בקשת סליחה
תשובה וסליחה מהווים חלק מרכזי מיום כיפור. לכן רציתי כמנחת הורים להזמין אתכם ההורים לחשוב על מהות הסליחה והילדים שלנו.
הרבה פעמים אנחנו מצפים מהילדים שלנו להגיד סליחה על משהו שהם אמרו או עשו. לפני שאנחנו עושים זאת אני ממליצה לחשוב על מספר דברים:
עלינו לזכור שכשאנחנו מבקשים מילדינו להגיד סליחה מיד לאחר שפגעו בחבר או דחפו את האחים שלהם, אנחנו מדברים עם ילדים בסערת רגשות. הילדים שלנו כרגע כועסים, עצובים ומתוסכלים. אם נבקש מהם באותו הרגע להגיד סליחה הם ירגישו שאנחנו מתעלמים ומבטלים את רגשותיהם.
כשנדרוש מהם להגיד סליחה, חלק מהילדים יכולים לסרב לבקשתנו ואז נכנס לויכוח עם ילד סוער שאינו מבין מדוע עליו להתנצל. חלק אחר מהילדים יגידו סליחה, אך מבחינתם למילה סליחה שהרגע נאמרה אין כל משמעות. עבורם זאת מילה סתמית שהם נדרשו להגיד. זאת לא מהות הסליחה אליה אנחנו שואפים.
בנוסף, הילדים שלנו עלולים לפרש את בקשת הסליחה כעונש. "דחפתי את החבר שלי ולכן העונש שלי זה לבקש סליחה". גם זאת לא המהות של סליחה אליה אנחנו מתכוונים ומייחלים.
אז איך נגיע למצב בו הילדים שלנו יאמרו סליחה מתוך הבנה שעשו טעות ומתוך חרטה כנה?
הדרך הטובה ביותר היא להוות מודל אישי לילדינו. להראות סליחה וחרטה בבית כשגרה אם זה מול בני הזוג שלנו ואם זה מול ילדינו. התנצלות אינה פוגעת בסמכותינו כהורים. כשאנחנו מתנצלים בפני ילדינו אנחנו מלמדים אותם מיומנות מאד חשובה לחיים ומדגימים איך ומתי משתמשים בה. אנחנו מלמדים אותם שסליחה זאת לא הודאה בכשלון או עונש אלא לקיחת אחריות על מעשינו.
בנוסף, כשילדנו רגועים זה הזמן הטוב ביותר לדבר איתם על האירוע ולהקשיב להם. כדאי לשאול אותם איך לדעתם חברם הרגיש כשהם פגעו בו. אם הם מתקשים לחשוב על רגשות החבר, יתכן ויהיה להם קל יותר לחשוב על עצמם, כלומר, איך הם היו מרגישים אם מישהו היה פוגע בהם באותו האופן? אפשר גם לשאול "איך אתה חושב שתוכל לעזור לחבר שלך להרגיש טוב יותר?" כך, שאנחנו מדברים על רגשות, אנחנו עוזרים לילדנו לפתח אמפטיה כלפי הזולת, ולהגיע להבנה רגשית של השלכות ההתנהגות שלהם.
חשוב גם לזכור שכל אחד יכול להתנצל בדרך אחרת, בדרך שמתאימה ונוחה לו. לא כולם חייבים להגיד סליחה. אפשר גם להגיד "זה לא היה בכוונה", "לא התכוונתי", "אני מצטער", אפשר גם לצייר ציור, לכתוב מכתב או להושיט יד. כל אלה הן דרכים שאנחנו יכולים להציע לילדינו כדי שידעו שיש מגוון דרכים לבחור איך להביע רגשות.
